חשב סיכון יחסי

מְחַבֵּר: John Pratt
תאריך הבריאה: 9 פברואר 2021
תאריך עדכון: 1 יולי 2024
Anonim
היחס שלו אליך.מחשבות ורגשות
וִידֵאוֹ: היחס שלו אליך.מחשבות ורגשות

תוֹכֶן

סיכון יחסי הוא מונח סטטיסטי המשמש לתיאור הסיכון שאירוע מסוים יתרחש בקבוצה אחת אך לא אחרת. משתמשים בו לעיתים קרובות באפידמיולוגיה וברפואה מבוססת ראיות, כאשר הסיכון היחסי מסייע בזיהוי הסיכון לפתח מחלה מסוימת לאחר חשיפה (כלומר לאחר טיפול תרופתי / טיפול או חשיפה סביבתית) ביחס לסיכון לפתח מחלה במחלה. היעדר החשיפה. מאמר זה מדגים כיצד לחשב סיכון יחסי.

לדרוך

  1. צייר טבלה של 2x2 תאים. טבלה של 2x2 היא הבסיס לחישובים אפידמיולוגיים רבים.
    • לפני שתוכל לצייר טבלה כזו, עליך להבין את המשתנים:
      • A = מספר האנשים שנחשפו והן פיתחו את המחלה
      • B = מספר האנשים שנחשפו אך לא חלו במחלה
      • C = מספר האנשים שלא נחשפו אך חלו במחלה
      • D = מספר האנשים שלא נחשפו ולא פיתחו את המחלה
    • בואו נעבור דוגמה לטבלת 2x2.
      • מחקר בוחן 100 מעשנים ומאה אנשים שאינם מעשנים, ועוקב אחר התפתחות סרטן הריאות בקרב קבוצות אלה.
      • נוכל למלא מיד חלק מהטבלה. המחלה היא סרטן ריאות, החשיפה היא עישון, המספר הכולל של כל קבוצה הוא 100, וסך כל האנשים במחקר הוא 200.
      • בסוף המחקר נמצא כי 30 מהמעשנים ו -10 מהלא מעשנים חלו בסרטן ריאות. כעת נוכל למלא את שאר הטבלה.
      • כי A = מספר האנשים החשופים שחלו במחלה (כלומר מעשנים שחלו בסרטן ריאות), ואנחנו יודעים שזה 30. אנו יכולים לחשב את B פשוט על ידי הפחתת A מהסך הכל: 100 - 30 = 70. כמו כן, C הוא מספר הלא מעשנים שחלו בסרטן ריאות (ואנחנו יודעים שזה 10), ו- D = 100 - 10 = 90 .
  2. חשב את הסיכון היחסי באמצעות הטבלה 2x2.
    • הנוסחה הכללית לסיכון היחסי, באמצעות טבלת 2x2, היא:
      • ר.ר.=א/(א+ב.)ג.(/ג.+ד.){ displaystyle RR = { frac {A / (A + B)} {C (/ C + D)}}לפרש את תוצאות הסיכון היחסי.
        • אם הסיכון היחסי הוא 1, אז אין הבדל בסיכון בין שתי הקבוצות.
        • אם הסיכון היחסי הוא פחות מ -1, אזי יש פחות סיכון בקבוצה החשופה בהשוואה לקבוצה הלא חשופה.
        • אם הסיכון היחסי גדול מ -1 (כמו בדוגמה), אז יש יותר סיכון בקבוצה החשופה בהשוואה לקבוצה שלא נחשפה.

טיפים

  • מחקרים שהם עיצובים כמו מחקרי מחזור ומחקרים קליניים מאפשרים לחוקר לחשב שכיחות, בניגוד למחקרי בקרת מקרה. לפיכך ניתן לחשב את הסיכון היחסי למחקרי עוקבה ומחקרים קליניים, אך לא למחקרי בקרת מקרה. ניתן להשתמש ביחס ההסתברות להערכת הסיכון היחסי למחקר בקרת מקרה.